אימונולוגיה – תורת החיסון

החיסונים הם אחת מפריצות הדרך הגדולות בעולם הרפואה, המונעת הידבקות במחלות שונות ומייתרת את הצורך בטיפול בהן. החיסון למעשה מחנך את מערכת החיסון הטבעית של הגוף נגד מחוללי מחלה שונים ובכך מאפשר לה להתמודד מולו ביעילות ולמנוע מחלה.
ההערכות הן שחיסונים הצילו את חייהם של 20 מיליון בני אדם בין שנת 2001 לשנת 2015 בלבד!
אבי האימונולוגיה, תורת החיסון, הוא אדוארד ג'נר שפיתח את החיסון המוכר הראשון בשנת 1796.
במאה ה-18 היה העולם כבר רווי מחלות, חיידקים ונגיפים ומחלה אחת בלטה מעל השאר ופגעה במיליונים של בני אדם- אבעבועות שחורות. אבעבועות שחורות הייתה מחלה קשה וקטלנית שהביאה למותם של שליש מהנדבקים בה והותירה נזקים וצלקות קשות באלה שהצליחו להחלים ממנה.
אדוארד ג'נר עבד כשוליה אצל רוקח בכפר בו שבו הנשים נחשבו ליפות ביותר מכיוון שהן לא חלו באבעבועות השחורות ולכן לא היו להן צלקות על הפנים.
הנשים בכפר של ג'נר לא חלו באבעבועות שחורות, אך רובן עסקו בחליבה ולכן חלו במחלת אבעבועות הפרה שגרמו להן לפתח פצעים על כפות הידיים.
אדוארד ג'נר הבין שיש קשר כלשהו בין שתי המחלות והסיק שמי שחולה באבעבועות הפרה לא יכול לחלות באבעבועות שחורות.
על מנת לבדוק את העניין לקח ג'נר נוזל מפצע של חולבת חולת אבעבועות הפרה והזריק אותו לנער. מאוחר יותר הוא חשף את אותו הנער לאבעבועות שחורות, פעם אחר פעם, והנער הזה אכן לא פיתח מחלה.
מסקנתו של ג'נר הייתה שמי שחולה באבעבועות הפרה מפתח חסינות או זיכרון כלשהו נגד המחלה, שלא מאפשר לא לחלות באבעבועות השחורות ההרסניות.
ג'נר פרסם את ממצאיו והחל להיעשות בהם שימוש עד כדי מצב שבשנת 1980 המחלה הוכרזה רשמית כלא קיימת והפסיקו גם לחסן כנגדה.
מערכת החיסון בגוף האדם נחשפת לאורך החיים לגורמים זרים (אנטיגנים) ולומדת להבדיל אותם מגורמים עצמיים ולפעול לסילוקם. כאשר מערכת החיסון נחשפת לגורם זר שמעולם לא פגשה לפני כן היא מתחילה לייצר נוגדנים ספציפיים נגדו.
חיסונים כמו החיסון שפיתח אדוארד ג'נר נקראים חיסונים פעילים. חיסונים אלו מבוססים על חשיפה מכוונת של האדם לאנטיגן של חיידק או נגיף בגרסה לא מזיקה שלו- מוחלש, מומת או לאחר שהוסרו ממנו יכולות אלימות בהנדסה גנטית. בעקבות החשיפה מתחילה מערכת החיסון ליצור נוגדנים נגד האנטיגן ונוצר "זיכרון חיסוני" כלפיו, שמונע התפתחות מחלה בעת חשיפה אמתית לחיידק או לנגיף עצמו.
סוג נוסף של חיסונים הוא חיסונים סבילים שהם נוגדנים שניתנים ישירות לאדם. חיסונים אלו מהווים לרוב טיפול במחלה פעילה, כאשר לא ניתן לחכות לייצור נוגדים על ידי הגוף, בשונה מהחיסונים הפעילים שמהווים רפואה מונעת.
מושג חשוב באימונולוגיה הוא "חסינות העדר"- העובדה שיש שיעור גבוה של אנשים מחוסנים באוכלוסייה מגנה על האנשים שלא יכולים להתחסן מסיבות כאלה ואחרות (חולים במחלות מערכת החיסון, מטופלי כימותרפיה ועוד). במצב שבו מרבית האוכלוסייה מחוסנת אין לחיידקים ולנגיפים איפה "לדגור", ולכן גם האנשים שלא חוסנו ככל הנראה לא יידבקו.
כאשר חלה ירידה באחוזי המתחסנים באוכלוסייה חסינות העדר נפגעת וכלל האוכלוסייה הופכת חשופה להדבקה במחלות קשות, תחלואה נרחבת ומוות.
בסוף שנות ה-90 התפרסם מאמר שקשר את החיסון המשולב נגד חצבת, אדמת וחזרת להתפתחות של אוטיזם.
המאמר עורר וממשיך לעורר הדים עד עצם היום הזה, על אף שעשרה מתוך שלושה עשר הכותבים שלו חזרו בהם ועל אף שרישיונו של החוקר הראשי לעסוק ברפואה נשלל.
גופים גדולים מאוד בתחום הבריאות כגון המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), שירות הבריאות הלאומי של הממלכה המאוחדת וספריית קוקרן (אחד ממאגרי המידע הגדולים והמיהמנים בעולם בתחום הרפואה) הצהירו גם הם כי המחקר מסלף את המציאות וכי לא קיימת ראיה אמיתית אודות הקשר בין חיסונית לאוטיזם.
טענות כגון אלו הובילה לירידה בשיעור המתחסנים בעולם, לעלייה מתמדת בתחלואה במחלות ברות מניעה ולהתפרצות של מחלות שנחשבו לנחלת העבר.